פותחת דלת לשמחות

בתוך החיים הרוחשים דברים שוב ושוב מתפרצים פנימה, בלי הכנה מוקדמת, מבלי לבקש או לקבל רשות ולרוב תופסים המון מקום. הם מלווים בצורך בלתי נגמר של הכרח, התמודדות, איסוף כוחות, מתיחת גבולות, מפגש מפוקח עם עצמי. אני מגלה שבעומס הזה של האירועים והפרטים, לא תמיד נשאר אצלי מספיק מקום לשמחה פשוטה, כזו שמרקידה לי את הלב ומזרימה כוחות חיים. ואולי היא פשוט מבקשת ממני הזמנה מיוחדת כדי להגיע. לפתוח לה דלת.

לפני כמה שנים למדתי שאפשרי לי לעשות רשימה שכזו, שאין לה ממש התחלה וסוף ברורים. רשימה שהיא שלמה בחלקיות שלה. איסוף ספונטני, לא מאורגן, שאין בו סדר לפי א"ב גודל או מידה של חשיבות. סתם כך, רשימה של דברים שמשמחים אותי, כאן ועכשיו בימים האלה. דרך לראות את הטוב שאיתי, לתת מקום לשמחות הקטנות לרגעים שהלב מתמלא בהם.

הנה אחת כזו,

להרגיש איתך אהבה פשוטה. ללכת לצידך בלי מילים, בנשימה מסונכרנת. לחשוב על מה אתה חושב עכשיו ולא לשאול.

להתמסר לבישולים של ארוחת שישי. להקשיב לרעש הקולני של השיחה המשפחתית הקולחת סביב השולחן. כשאח שלי מכין עראיס, הביס הזה, הטעמים שמתפזרים לי בחלל הפה.

לנשום מהבטן להרגיש אותה עולה ויורדת. המחשבות שלי כשהן באות והולכות. כשהצלחתי לדחוף הלאה את המחשבה הזו הטורדת, שנתקעה. מקלחת בוקר שמורידה מעליי את קורי הלילה הכובלים. צעידה של בוקר בשדות ביתי. דרכים שנפתחות.

קפה של בוקר במרפסת – אני הציפורים והשקט. כתיבת בוקר, כשתנועת העט מניחה את המילים זו אחרי זו על הדף. כשמשהו שעשיתי השאיר אדוות של קרבה מיטיבה. הידיעה שהצליח לי. לשבת בפינת העבודה שלי ולהיזכר בימים שחלמתי עליה.

כשפליליסט עם שירים שאני אוהבת מתנגן באוזניות.

הריח הזה של בית נקי, כשמצליח לי

הרגע הזה, שאני נכנסת למיטה בסופו של יום ארוך, מתכרבלת מתחת לשמיכה ונאנחת בעונג.

הגינה שלנו, שעונות השנה מתחלפות בה ומשאירות בי תחושת פליאה מתמשכת נוכח היופי.

תכלת השמים הנקיים שמגיע אחרי ימים גשומים. קרני שמש חורפית שמחממות לי את הגב ומזרימות גלים של ויטמין D.

להביט בילדיי כשהם שרועים על הספה בסלון. להגיב בספונטניות ולהרגיש שזה הכי נכון.

בנותיי שהפכו לנשים צעירות מלאות חן וקסם וממיסות לי את הלב כל פעם מחדש. כשאתה בא ומתיישב לידי, כמו גור שמחפש קרבה. כשאתה נעמד מולי עם המבט הזה של מתבגר, שהכי רוצה עכשיו חיבוק של אמא.

כשאני מבינה אותך בלי צורך בהסברים ואת קוראת אותי כמו ספר פתוח.

כשהצחוק שלנו מתגלגל בחלל הבית.

.......

כי ככה זה, כשפותחים דלת לשמחות,

הרשימה מתארכת,

פתאום הן נמצאות בכל פינה

ואם שמים עליהן את הלב,

הן מתפשטות ומתרחבות לעוד.