מאובך לבהירות חלקית - להיות במעבר

כשהאובך קצת מתפזר ומורגשת התבהרות חלקית משהו בי מתעורר מחדש אל תנועת החיים. הבוקר הרגשתי משב רוח קל שעובר דרכי, משהו השתחרר, נכנסה קלילות נעימה ואפשרות לראות מעבר לפינה, מעבר לכאן ועכשיו. פוגשת שוב את הסקרנות לנוע, לשחק עם רעיונות ישנים וחדשים. סוג של עוררות פנימית ותנועה עדינה שמחזירה דברים למקומם.

המעברים האלה תמיד מפתיעים אותי. היכולת לנוע בין דברים, לחוות כל פעם מחדש את ההשתנות הזו כשמתרחשת. יש הרבה עדינות בתנועה הזו שבין לבין. היא דורשת התמסרות למה שנמצא וגם הכרה בכך שהכל בא והולך, זמני ומשתנה.

מעבר הוא תנועה בזמן. הוא צורה שמשתנה. הוא דורש גמישות, שחרור אחיזה, יכולת להתאים את עצמנו, להיות פתוחים, קשובים, נכונים לעבור ממצב למצב.

אני שמה לב למעברים. הם מעוררים בי סקרנות. הרבה פעמים הייתי רוצה להישאר בהם עוד קצת, להתרווח בתוך פיסת הזמן הזו שבין לבין. לא רק לנוע מדבר לדבר אלא להצליח גם להיות ולשהות במרווח הזה הצר שבין הדברים.

אנחנו חיים בעולם בקצב מהיר. המעברים כמעט ולא מורגשים. לרוב אנחנו מדלגים אותם מבלי לשים לב או שמוותרים על האפשרות להתעכב, כי פשוט "אין זמן". לפעמים זו חוסר היכולת שלנו לשהות בתוך אי הוודאות הזמנית, שמזמינה גם לא מעט אי נוחות, מתח, קוצר רוח. הדבר הבא קורא לנו אליו ומייצר דחיפות פנימית לנוע, להתקדם, להתפתח, להצליח, לחדש, להגיע ליעד הנחשף.

במרוץ הזה מדבר לדבר, יש פוטנציאל לאבד דברים יקרי ערך. חלקם אולי עדיין נסתרים מאתנו בזמן אמת. הם רק אפשרות חמקמקה שאנחנו די מהר נוטים לוותר עליה. כדי לתפוס אותם נדרשת עצירה. השהייה לצורך התבוננות והקשבה. זה דורש להפנות את המבט פנימה, להכניס נשימה, לבחור בשקט.

לפעמים זה מפחיד ממש, לפעמים מעורר אי נוחות מתוך חוסר ההרגל, אבל כשזה מצליח לנו, נחשף בפנינו עולם שלם פנימי וחיצוני שרוצה להתגלות. ברגע הזה, בזמן הזה, במעבר שבין לבין, שם מתחילה תנועה חדשה של התהוות.

האם נצליח להבחין בה ?